פוליטיקה בחלל / הרצאתו של תום וגנר, דובר האגודה, בערב ההרצאות השני לזכר הרוגי אסון הקולומביה
עוד במאה ה- 15 קבע המתמטיקאי רוברט מאלתוס את גבולות המשוואה- אוכלוסיית כדור הארץ גדלה בטור הנדסי, והיא איננה מוגבלת בגודלה הסופי, בעוד שהמשאבים להם אנחנו זקוקים כדי לקיים את האוכלוסיה גדלים רק בטור חשבוני, והם מוגבלים בהחלט.
למשוואה הזו יש רק שני פתרונות אפשריים – או שבשלב כלשהו, והשלב הזה איננו כה רחוק, לא יהיו מספיק משאבים כדי לקיים את אוכלוסיית כדור הארץ ההולכת וגדלה, או שנלמד כיצד לפרוץ את גבולות המשוואה – כלומר, לייבא משאבים ואנרגיה מהחלל החיצון, או לייצא לשם אוכלוסייה.
גם אם נניח לשנייה בצד את הסכנה המוחשית הנשקפת לחיים על כדור הארץ כתוצאה מפגיעת מטאור או אסטרואיד, סכנה בה נעסוק באחד הערבים הקרובים, ונתעלם מהתרחיש – סביר או לא – של פלישת חייזרים מהחלל החיצון, אנו חוזרים שוב ושוב למילותיו של הסופר הידוע ארתור סי. קלארק – "כדור הארץ הוא סל קטן ושברירי מדי מכדי שהמין האנושי ישים בו את כל ביציו".
חקר החלל, גבירותיו ורבותי, איננו רק תחביב מעניין עבור רובנו, ואיננו רק מקצוע עבור חלקנו. היום זוהי שליחות של ממש, חובה המוטלת עלינו בשם מחויבותינו לבני הדורות הבאים. אם תרצו, הציונות החדשה.
עלינו, החיים בתחילת עידן החלל, מוטלת החובה והזכות, לא רק לצפות בעיניים משתאות בתצלומים המופלאים המגיעים אלינו מרחבי מערכת השמש, אלא גם להוות את הקטר שיוביל את ישראל, ואת האנושות כולה, קדימה אל החלל, אל העתיד.
אם כך, תשאלו בוודאי מה הקשר בין פוליטיקה לחקר החלל? מה הקשר בין האזרח הקטן לחקר החלל? והתשובה קלה ופשוטה :כסף.
חלוקת התקציבים והמשאבים נקבעת ע"י הממשלה והכנסת, אשר היושבים בהן רואים לנגד עיניהם כל הזמן את דעת הקהל, ואת הבחירות הבאות. כיום, למרות גל ההתעניינות ששטף את הציבור בישראל לאחר הטרגדיה של אסון קולומביה, החלל אולי נהנה מיוקרה רבה בישראל, אבל איננו מתוקצב בהתאם. תקציב סוכנות החלל הישראלית השנה הוא מיליון וחצי שקלים בלבד, סכום המקביל לתקציב המוענק לישיבה תורנית בינונית ברחובות, למשל, או לתקציב הפיצוחים והאירוח של סוכנות החלל ההודית.
תקציב זה הוא בבואה ישירה של המעורבות של כל אחד ואחד מאיתנו בקבלת ההחלטות. אם מקבלי ההחלטות היו מבינים שחקר החלל חשוב לרבים מאוד מבין אזרחי המדינה, אם המודעות הציבורית היתה גורמת לפוליטיקאים להבין שהם עשויים לקצור אהדה ציבורית בזכות מאבק על תקציב סוכנות החלל הישראלית, למשל, דברים היו נראים אחרת לגמרי.
באמצע שנות השמונים, החלו לפעול בארץ קבוצות קטנות של סטודנטים, אשר חרטו על דיגלן את נושא איכות הסביבה. כפי שאמרתי, היה מדובר בקבוצות קטנות – אבל קולניות מאוד. קבוצות אלו נלחמו על נושא איכות הסביבה, שעד אז נתפס כנושא איזוטרי, ובוודאי לא כנושא פוליטי, בדרכים בהם היה עד אז מקובל להיאבק רק על נושאים כמו תהליך השלום או סגירת בתי קולנוע בשבת. הן פנו לתקשורת, הפגינו, ארגנו כנסים מתוקשרים, ואף פקדו את חבריהן למפלגות, על מנת להוות כוח בפריימריז ובבחירת חברי כנסת האוהדים את מטרותיהן.
בפוליטיקה, כמו בפיזיקה, כאשר יוצרים פעולה נוצרת תגובה. בתחילת שנות התשעים נוסד המשרד הממשלתי לאיכות הסביבה, וניתנו לו תקציבים לפעולה. חברות מסחריות החלו אף הן לקלוט את השינוי שיצרו קבוצות אלו בדעת הקהל, ולשווק את מוצריהן כידידותיים לסביבה. מפלגות קלטו את הפוטנציאל האלקטורלי הטמון בנושא, וכיום קשה מאוד למצוא מפלגה אשר איננה מייחדת במצעה פרק לנושא איכות הסביבה.
תהליכים כאלו אינם קורים מעצמם, הם דורשים מחוייבות ופעולה של אנשים המכירים בחשיבות הנושא, ומוכנים להצהיר על עצמם כדוגלים בו. גם את נושא החלל ניתן לקדם בצורה כזו, וזה תלוי רק בנו.
לאזרחים במדינה דמוקרטית ישנן דרכים רבות להשפיע על חלוקת התקציב וסדרי העדיפויות הלאומיים – כתיבת מכתבים לנציגיהם בכנסת, הבעת דעתם בתקשורת, בתוכניות רדיו הפתוחות לשיחות מאזינים או בטורי המכתבים למערכת בעיתונים, השתתפות בהפגנות וכנסים, הצטרפות לארגונים חוץ פרלמנטריים, כמו אגודת החלל, ואף התפקדות למפלגות פוליטיות בניסיון להשפיע מבפנים. כמי שעבד בכנסת תקופה ארוכה, אני יכול לגלות סוד מבפנים – הסטטיסטיקות המוכרות לחברי הכנסת ולעוזריהם גורסות שמתוך כל 400 אזרחים הרואים בעייתיות בנושא כלשהו, רק אחד יפנה במכתב לשר הממונה או לחברי הכנסת. לעיתים קרובות, הצצה לחדרים הפנימיים בלשכות השרים וחברי הכנסת תגלה עוזרים היושבים וסופרים מכתבים בנושא מסויים, בניסיון לגלות מה הציבור חושב. גבירותי ורבותי, אם היינו עושים מניפולציה קלה, וכל אחד מהיושבים בחדר זה היה חוזר לביתו וכותב מכתב לראש הממשלה, בבקשה להגדיל את התקצוב לחקר החלל ולזרז את שיגור האסטרונאוט הישראלי השני, אותם סופרי מכתבים היו עושים חשבון זריז, ומגיעים למסקנה שלפחות 20,000 אזרחים רואים בנושא זה חשיבות עליונה. 20,000 איש הם מנדט, ועוד לא נולד הפוליטיקאי שיתעלם ממנדט.
המכשול הקשה ביותר בדרך לשינוי המיוחל עובר בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. רבים מהיושבים בחדר זה נבוכים, כמעט מתביישים, בהתעניינותם בחקר החלל. החשש הגדול הוא מיחס הסביבה, אשר בעבר נטתה להכתיר חובבי חלל ומד"ב בתוארים כגון "אסטרונאוט", "יורם" ו"חנון". לאחר הטרגדיה של התרסקות הקולומביה, ימים אלו עברו לבלי שוב, ואת שרידיהם בכוחנו למחוק.
גם חלוצי איכות הסביבה, בימים ההם, זכו ליחס מזלזל לעיתים – כינו אותם "ביטניקים" ו"היפים", "מחבקי עצים" ו"יפי נפש". הם המשיכו במלאכתם מתוך תחושת שליחות, צירפו לארגוניהם עוד ועוד "מחבקי עצים" כמותם, עד שהם הפכו לחלק מהנוף הישראלי, חלק שאיש איננו יכול להתעלם ממנו או לזלזל בו.
גבירותי ורבותיי, אם הם יכולים גם אנחנו יכולים. מה עשיתם היום לקידום חקר החלל? אני לא יודע לענות במקומכם על השאלה הזו, אבל אני יכול להציע לכם כמה דברים מועילים לעשות מחר – כתבו מכתב לחברי הכנסת ולשרים, כתבו לעיתונות, התקשרו לתוכניות מאזינים ברדיו והביעו את עמדתכם, צרפו חברים ובני משפחה שלכם לאגודת החלל, ארגנו חוג בית בביתכם והזמינו מרצה מטעם האגודה, התפקדו למפלגה הפוליטית בה אתם תומכים והודיעו לנו על הצטרפותכם, כדי שנוכל להפעיל אתכם בתוכה, או אפילו רק כנסו לאתר האינטרנט שלנו, לעמוד "עזור לנו מהבית", ונקטו לפחות בחלק מהפעילויות המתוארות שם.
תודה על ההקשבה ותודה על הפעילות שעוד תבוא.